משלוח חינם מעל ₪250
תפריט
פסוריאזיס נקרא גם ספחת והיא הפרעת עור נפוצה, המתרחשת בעת שתאי העור מתרבים במהירות רבה מדי.
עורו של אדם הלוקה במחלת הספחת מייצר תאים חדשים בקצב גבוה פי 10 מהקצב הרגיל. בנוסף, קצב תמותת התאים הישנים איטי יותר.
מאחר שלתאי העור החדשים אין מקום פנוי, הם נערמים מתחת לפני העור ויוצרים אזור אדום ונפוח על פני העור, המכוסה בקשקשים כסופים או לבנבנים.
ספחת יכולה להופיע בכל מקום בגוף, אולם האזורים השכיחים ביותר הם הקרקפת, הברכיים, המרפקים והחלק הפנימי של פרקי הידיים.
על פי רוב הפריחה איננה מעוררת גירוי, אולם אם מגרדים את האזור, יכול להופיע דימום.
הספחת מופיעה ונעלמת במחזוריות ואינה מותירה צלקות, למרות שהאזור עלול להיות מעובה ויבש גם בעת ההפוגה של המחלה. גם הציפורניים יכולות להיפגע מהספחת ועלולים להופיע בהן כתמים ואזורים מחוספסים. קיימת לעיתים ספחת המכונה ספחת פוסטורלית ובה מופיעות פוסטולות (שלפוחיות) קטנות על כפות הרגליים והידיים.
נמצא קשר בין ספחת לבין דלקת מפרקים בפרקי אצבעות הרגליים והידיים.
ספחת עלולה לגרום לדלקת מפרקים הדומה לדלקת מפרקים שגרונית, אצל אנשים מסוימים. הציפורניים נפגעות אצל חלק מהלוקים בספחת.
כתוצאה מכך צבען משתנה והן נעשות עבות.
הסיבה המדויקת להופעת הספחת אינה ברורה עדיין. התיאוריה הרווחת קושרת את ההתרבות המהירה של תאי העור לפגם גנטי.
תימוכין לתיאוריה זו ניתן למצוא במספר הרב של המקרים המופיעים באותה המשפחה. כמו בהרבה מחלות גנטיות אחרות, ייתכן שמה שעובר בתורשה היא הנטייה ללקות בספחת. לאורח החיים יש תפקיד חשוב בקביעת החומרה או התדירות של הפרעה ויש לו אפילו השפעה על הופעת המחלה מלכתחילה.
תזונה לקויה, למשל, מחמירה את הבעיה הבריאותית הזו. עבור חלק מהאנשים הריפוי טמון בזיהוי אלרגיות למזון. במקרים רבים הגורמים למחלת הספחת מתרכזים במערכת העיכול.
תזונה לקויה, ובמיוחד עיכול של חלבונים, גורמים ליצירה של רעלים המכונים פוליאמינים.
רעלים אלה תורמים לקצב ההתרבות המהיר של תאי העור. גם התרבות של פטריית הקנדידה וחיידקים שונים, כתוצר לוואי של חיידקים אלה, יכולה להחריף את בעיית העור.
